קמבודיה- דצמבר 2010

את המסע לקמבודיה התחלתי בבנגקוק (תאילנד). בשעות הבוקר אסף אותנו ואן ונסענו כמה שעות למעבר הגבול. כשהגענו לקחו אותנו למסעדה וניסו לגרום לנו לשלם להם בשביל שיעשו לנו את הויזה. שמעתי מספיק סיפורים על ה"עזרה" שלהם ו-ויתרתי בעדינות. ואז לקחו אותנו למעבר גבול. היה וואחד פקק בכביש לשם, אז הורידו אותנו כמה קילומטרים משם ואמרו לנו ללכת. נחמד מצידם. המעבר גבול לא היה מסובך במיוחד, ממלאים טפסים, עומדים בתור, עוצרים, מצטלמים, עוברים את הכביש, ממלאים עוד טפסים ואנחנו כבר בקמבודיה. עוד המתנה קצרה לויזה, וכמובן 100 באט עמלת חותמת לפקיד וזהו. עכשיו מחכים לאוטובוס לסיאם ריפ.

סיאם ריפ
באוטובוס שלקח אותנו היה בחור מקומי שנתן לנו מידע על האיזור וגם המליץ לנו על מקום לישון בו. כשירדנו מהאוטובוס ולקחנו טוק-טוק לגסט-האוס שהוא המליץ עליו, הוא כבר היה שם. האטרקציה העיקרית לתיירים בסיאם ריפ, ובקמבודיה בכלל, היא סיור במקדשי אנגקור (שנבחרו לאחרונה כאחד מ7 פלאי עולם החדשים). נהוג לקום מוקדם ולהגיע לשם בזמן לזריחה. בגלל שהייתי ממש עייפה מהנסיעה לפה, החלטתי לדחות את ההשכמה ביום, ונתתי לעצמי לישון עד מאוחר למחרת. את הבוקר העברתי בטיול בעיר. תיירת מקנדה, שלפי מה שהבנתי החליטה לעבור לחיות בסיאם ריפ, המליצה לי על כפר האומנים- בית מלאכה שהוקם לספק הכשרה ומקום תעסוקה למקומיים. העברתי שם איזה שעה בסיור, והמשכתי לשוטט בעיר. מקום שקט, נחמד, לא הכי מתוייר אבל אפשר למצוא מקומות נחמדים והיה גם שוק עם מזכרות וכל מיני. בצהריים נסעתי לחוות גידול פרפרים באזור. איזה מקום מדהים! עשרות סוגי פרפרים שונים, תענוג אמיתי לכל צלם מקרו (חפשו אותם באלבום). בהתחלה עוד המדריך ניסה להסביר לי על פרפרים אבל די מהר הבין שאני שם רק בשביל לצלם. העברתי שם שעתיים מהנות ביותר. משם המשכנו למקדשי אנגקור לתפוס שקיעה. כלומר, עולים למעלה באחד המקדשים ומחכים שהשמש תשקע. די התאכזבתי כי לא זכינו לשקיעה יפה וגם היו עצים שהפריעו בדרך.

חזרתי לגסט-האוס וסגרתי עם נהג מקומי למחר בבוקר לסוע למקדשים. האזור של המקדשים הוא ענק, כך שאם לא בא לך לעשות אותו ברגל או באופניים, לוקחים נהג מקומי שמלווה אותך כל היום. אסף אותי מוקדם (מידי) בבוקר ונסענו למקדשים. בכניסה מצלמים אותך ונותנים לך תג שצריך לשים עליך כי יש סדרנים במקדשים שבודקים. הגענו בחושך מוחלט, התארגנתי לי על קפה והלכתי לתפוס מקום בין אלפי תיירים אחרים במקדש המרכזי. הזריחה היתה אפילו יותר מאכזבת מהשקיעה. לא היו צבעים יפים. בכלל כל האזור לא היה ממש מעניין. עוברים בין מקדש למקדש, מטיילים וזהו. היה נחמד, אבל לא יותר מזה. יש אנשים שקונים כרטיס כניסה לשבוע. לי הספיק אחרי כמה שעות. היה מקדש אחד ממש ממש גבוה שלקח לי רבע שעה רק לטפס עליו ומשם היה נוף יפה.

כשחזרתי לגסט-האוס, היתה שם קבוצה של סטודנטים מהעולם, והתפתח דיון על מבצע עופרת יצוקה. אני ניסיתי להוציא את ישראל כמה שיותר טוב בדיון הזה, מקווה שהצלחתי. לארוחת ערב נסעתי ביחד עם עוד תיירת למופע ריקודים קמבודי מסורתי שלפניו היה בופה פתוח. האוכל לא היה משהו, אבל המופע ריקודים היה מרהיב. בגלל שהמקומות שלנו היו גרועים, ישבנו על הרצפה לפני הבמה. למחרת בבוקר עליתי על האוטובוס לעיר הבירה פנום- פן.

פנום פן
בפנום-פן אין לרחובות שמות. רק מספרים. התחנה הראשונה אחרי שהגעתי היתה לבית חב"ד, לברר איפה אני עושה את השבת. פגשתי את הרב בנצי ואישתו ו3 הילדים החמודים שלהם. הגדול, ד"א, מדבר 3 שפות- עברית, אנגלית ויידיש, ולפעמים גם מערבב את שלושתם במשפט אחד. נשארתי אצלם לארוחת ערב עם עוד כמה ישראלים מקומיים, והלכתי לחפש גסט-האוס באזור. גם בפנום-פן אתה לוקח נהג ליום שמעביר אותך בין האתרים השונים, רק שכאן במקום מקדשים אתה מקבל את ההיסטוריה. גם בקמבודיה היתה שואה בשנות ה70 ו3 מיליון קמבודים נרצחו. המקום הראשון שראיתי היה שדות הקטל- מקום שמציג קברי אחים, גולגלות ועצמות שנמצאו ושומרו. בדומה לפולין, המקום מאוד פסטורלי. על הקברים גדל דשא וגם פרפרים מרחפים מעל. משם נסעתי לבית ספר שהוסב לכלא בתקופת המלחמה. ההרגשה ללכת שם היתה כמו ביד ושם. תמונות של אסירים במדי פסים, עדויות על עינויים ורציחות וגם עמוד תליה אחד. בחוץ מסתובבים קמבודים מבוגרים קטועי אברים.

משם עברנו למקומות קצת יותר נעימים לביקור כמו ארמון המלך, פגודות ומקדשים בעיר. גם עשיתי טיול רגלי על הטיילת לחופי המקונג. את השבת העברתי בעיקר בעשיית כלום. בשישי הלכתי לבית חב"ד, עשינו קבלת שבת באנגלית עם מקומיים ותיירים, ואחרי האוכל גם קיבלנו כמה שיעורי תורה מהרב. אם לא לעשות את השבת בבית עם המשפחה, אז לפחות בבתי חב"ד שבאמת מארחים מכל הלב ולא דורשים ממך כלום בתמורה. גם לא מנסים להחזיר אותך בתשובה לכל הספקנים שביננו. נשאר לי כשבוע פנוי והתלבטתי אם לרדת לחופים ולהמשיך בקמבודיה (יש שמועות על אזורי צפיה בלוויתנים), אבל בסוף החלטתי לסוע ללאוס. כשהבנתי שויזה אני לא אפיק להוציא בזמן כדי לעבור באוטובוס, לקחתי טיסה. בהחלט לא הזיק לי להתפנק בטיסה במקום 10 שעות באוטוס.

לסיכום
קמבודיה בהחלט מדינה נחמדה ששווה לבקר בה. אם כבר מגיעים לתאילנד אפשר לפנות לה איזה שבוע-שבועיים, היא לא צריכה יותר מזה. אין בה יותר מידי לראות אבל האווירה נחמדה והמקומיים גם, קל להסתדר בה והיא גם זולה יחסית לשכנות.