לפלנד- פברואר 2012


כמו רוב הטיולים שלי, גם את זה התחלתי בנסיעה מוקדם מידי בבוקר ברכבת. לפחות בשעות האלו אין עומס\ תקלות\ שביתות וכו'. בנתב"ג חברתי לשאר הקבוצה של הצלמים לקראת הטיסה. בעיקרון טיסה רגילה ללפלנד לוקחת כ19 שעות עם 2 עצירות בדרך, באירופה ובהלסינקי. אנחנו קיבלנו טיסה ספיישל דוך לרובניימי, בירת לפלנד, 5.5 שעות. נוחתים על שלג, ומתחילים להתלהב. לפני היציאה מהנמל תעופה מצטיידים במעיל, כובע, כפפות ושאר אמצעי החימום שארזנו מראש. הליכה קצרה לאוטובוס עם המזוודות כבר חושפת אותנו לקור שאנחנו הולכים לחוות בשבוע הקרוב. צילומים ראשונים בשלג, זוג אחד שמאבד מזוודות ואנחנו בדרך לעיר ולמרכז ההצטיידות. במרכז קיבלנו מגפיים, צעיף וגרביים (הגרביים אגב הם כמו הצעיף רק חתוך באמצע…) וכמובן חליפת סערה מגניבה ביותר, שלוקח בערך רבע שעה ללבוש אותה. אבל היא ממש מחממת כשיוצאים החוצה. עם החליפות נסענו ל'טיול להכרת החגור', כלומר זרקו אותנו באיזה יער והלכנו בשבילים, מתלהבים ומצלמים. זורקים שלג אחד על השני, עושים מלאכים, ומצלמים. תענוג.
חזרנו לעיר וקיבלנו חדרים במלון. המלון חםםםםם. תוך 5 דקות אתה מתחיל להתבשל ומוריד 4 שכבות. ואז כל פעם שאתה רוצה לצאת אתה צריך ללבוש אותם חזרה… מעייף אבל שומר עליך מלקפוא. המלון עצמו סבבה, עם בריכה וסאונה. גם האוכל היה נחמד, ואחרי החודשים במזרח היה נחמד לקבל בופה פתוח. הקטע ההזוי הוא ששילמתי תוספת של 100 יורו על אוכל כשר, וקיבלתי במשך שבוע דג סולמון וקופסאות טונה. ואני לא אוהבת דגים… לא נורא, בבופה היה אחלה קינוחים. אחרי הארוחת ערב עשינו סיור קצר בעיר עד שהעייפות השתלטה וחתכתי לישון. ביום השני יצאנו בבוקר לנסיעה על אופנועי שלג. היה לי קצת קשה עם ההגה אז נתתי לשותף שלי לאופנוע לנהוג כל הדרך. נוסעים על משטחים ארוכים של שלג כשמסביב רק לבן ועצים מכוסים לבן. נופים מהממים. אחרי שעתיים נסיעה בערך עצרנו לארוחת צהריים בבקתה באמצע שום מקום. אחרי האוכל הראו לנו כיצד דגים בשלג ונתנו לנו לנסות גם. אף אחד לא הצליח. בשלב הזה הקור התחיל לתת את אותותיו. הדרך חזרה לקחה גם כמה שעות ובאיזשהו שלב האצבעות ידיים קפאו ואת הכפות רגליים כבר לא הרגשתי. הגעתי חזרה קפואה, למזלי בלי כוויות קור, ועליתי ישר לעשות מקלחה חמה. אחרי ההפשרה חזרה התחושה ברגליים. בערב יצאנו לשתות קפה בבית קפה באזור.למחרת קמנו ממש מוקדם ונסענו כשעתיים לעיר קמי לעלות על שוברת הקרח סמפו. כמו ספינה, רק ששטה על קרח תוך כדי שהיא שוברת אותו ועושה ממנו דייסה. עשינו סיור באוניה ואפילו נתנו לי, אישה, להיכס לחדר מכונות (יוצאי חיל הים יבינו את הההתלהבות). עצרנו באמצע שום מקום, ירדנו מהשוברת וטיילנו על הקרח ואז לבשנו חליפות טלטביז אטומות לרוח, קור, שמיעה, ראיה וכו' וירדנו לשחיה קצרה במי קרח. משעשע. בדרך חזרה ראינו שמש! לאיזה רבע שעה ואז היא שוב נעלמה לנו. כשחזרנו לקמי נסענו לראות את ארמון הקרח. מתחם שעשוי כולו מקרח, בתוכו יש כמה פסלים, בית מלון, מסעדה וכו'. ציפיתי למשהו יותר מעניין, היה די מעאפן אז הסתובבתי בעיר וצילמתי אנשים ברחוב. ועורבני שלג.ביום חמישי סוף סוף הקטע שאני ממש חיכיתי לו- מזחלות כלבים. 6 האסקים פרוותיים וחמודים שרצים בכל כוחם ועושים לך פרצוף של 'גבר מה נסגר?' ברגע שאתה לוחץ על הברקס ועוצר אותם. האסקים הם הכלבים היחידים שמסוגלים לעשות צרכים תוך כדי ריצה, ושלנו עשו כל 30 שניות בערך, משעשע. באמצע הדרך הזוג המוביל שלנו התחיל לריב אז החליפו אחד מהם עם המזחלת מאחורינו, ואז החבר'ה מאחורינו קיטרו שלקחנו להם את הכלב המהיר ומאז המזלחת שלהם פשוט לא זזה. לקראת הסוף החלטתי לנסות לנהוג קצת. זה לא באמת לנהוג כי הכלבים רצים ישר, אבל מידי פעם צריך ללחוץ על הברקס כדי להאט. הבעיה היתה שזה שנהג לפניי שקל בערך כפול ממני, אז ברגע שאני עליתי על הברקס המשקל שלי לא הזיז להם והם פשוט המשיכו לרוץ. התוצאה הייתה שבאחד הסיבובים לקראת הסוף עופפתי מהמזחלת והיא המשיכה בלעדיי. יש סרט, חפשו אותו בפייסבוק. לנהגת אגב שלום. אחרי שסיימנו את הסיבוב קיבלנו עוד איזה שעה לעשות תמונות לכלבים, ויצא לנו טוב כי בדיוק הייתה המלטה והיו 3 גורים ח-מ-ו-ד-י-ם. נפרדנו מהאסקים והמשכנו לסיבוב במזחלות קשורות לאיילים. די מפגר, סיבוב של בין דקה ל10 תלוי כמה האייל זקן ו\ או רעב. אח"כ בעל החווה של האיילים לקח אותנו למין בקתה ושם סיפר לנו כמה סיפורים על לפלנד ורוחות הצפון. משם נסענו לכפר של סנטה. הפינים החליטו שהוא שייך להם ובנו לו כפר. נכנסו לפגוש אותו, כלומר את הבחור שהיה במשמרת סנטה באותה שעה, והתפנינו לחנות מזכרות הענקית שהייתה שמה.

ביום שישי נסענו לגן החיות המקומי, כשבדרך עצרנו לתצפית על העיר מאחד ההרים. כמו גן חיות רגיל, רק עם שלג בכל מקום. דובים, שועלים, עופות טורפים, מאוד נחמד לצילום. חזרנו לעיר, והצטרפתי לקבוצה הדתית לקבלת שבת. בשבת היה יום חופשי, רוב הקבוצה שלי לקחה טיול למפלים הקפואים, לי זה נראה די מעאפן אז ויתרתי והעברתי את היום בטיול חופשי בעיר. בערב לקחו אותנו למפגן קפיצות סקי. התנאי תאורה היו נוראיים ועמדנו ממש רחוק= התמונות היו כישלון חרוץ. מאוד התאכזבתי מזה, בגלל החיבה שלי לצילום ספורט.

יום אחרון בעיר המושלגת הוקדש לאריזה, ואחרי שפינינו את החדרים נותרו לנו 8 שעות עד הנסיעה לשדה התעופה. מזל שהבאתי סרטים בלפטופ. בסופו של דבר, נפרדנו לשלום מהשלג ומרובניימי ונסענו לשדה. אחרי שבוע מאכזב מבחינת מזג האוויר והזוהר הצפוני, הגענו לבדיקה הבטחונית והבחורה שבודקת אותנו קוראים לה זוהר.. מסכנה, הרצנו על זה כמה בדיחות. הבודקת אגב סיפרה שהיא נהנתה מהשטויות שלנו. במטוס, ברגע שעלינו מעל העננים החליט כן להופיע הזוהר האמיתי. גם קיבלנו מחזה ממש יפה של הזריחה. וזהו, הסתיים הטיול ללפלנד. נחתי בארץ, עליתי על הרכבת לצפון וחזרתי הביתה.