ברלין- יוני 2013

סבא שלי נולד בברלין ב1923. 90 שנה אחרי, חזרנו 4 נכדים כדי לראות קצת את המקום. אני, אחות שלי ועוד שני בני דודים. סבא כבר מבוגר וקצת בודד, ורצה לבלות איתנו זמן איכות. אז הצטרפנו לטיול מאורגן כדי להכיר את העיר. בדיעבד, הטיול עצמו היה על הפנים עבורי ועבור אחות שלי. המדריך היה בעל ידע נרחב מידי, ולא יכולנו לעבור ספסל או מרצפה ברחוב בלי שהוא יעצור להסביר לנו על ההיסטוריה של המקום. כשברוב הפעמים, ההיסטוריה הזאת התקשרה לתקופת גרמניה הנאצית. זכינו בעיקר לשיעור היסטוריה ארוך ודי מייגע, ולא באמת זכינו לראות את ברלין והמקום שמושך אליו צעירים גם לטיול וגם להגירה. גם חברת הנסיעות היתה על הפנים, אבל מה שחשוב זה שבסופו של דבר הגענו לבית של סבא ולמכולת של הוריו.

התחלנו את הטיול בעיר עצמה, בנקודות התיירות המרכזיות שלה- בניין הטלויזיה הממוקם מאוד מאוד גבוה, כיכר אלכסנדר פלאץ ושרידי חומת ברלין. נסנעו לבניין הרייכסטאג ועלינו למעלה לראות את הנוף היפה הנשקף משם, ואת שער ברנדבורג המפורסם. בסביבתו גם הצטלמנו עם כל מיני מופעי רחוב נחמדים. ליד השער נערכה במה גדולה, והתברר לנו שלא אחר מאשר עברי לידר מופיע שם בערב. בנחיתה אחות שלי אמרה שהיה נדמה לה שהיא ראתה אותו, אבל חשבתי שהיא מדמיינת. התחנה הבאה היתה האנדרטה המפורסמת ליהודי אירופה, עם האבנים הענקיות והמוזיאון שנמצא מתחתיו. תחנה אחרונה לאותו היום הייתה צ'ק פוינט צ'ארלי. מי זה צ'ארלי? אף אחד, זה פשוט נקודה C אז זה השם שהיא קיבלה.

ביום השלישי יצאנו מברלין לדרזדן, בירת מחוז סקסוניה. הסתובבנו שם ברחובות היפים, מופעי רחוב, נהר האלבה היפה, וכמובן ארמון צוינגר, שהוא מופע אדריכלות מרשים מאוד. עלינו גם לשמורת סקסוניה השוויצרית והשקפנו על הנוף. חזרנו לברלין, והמשכנו לאתרים היהודיים. בית הכנסת, בית הקברות, המוזיאון היהודי, רציף גרונוואלד (תחנת הרכבת ממנה נשלחו היהודים למחנות). באמצע הטיול אני ואחותי שלי כבר התחלנו להבין שהטיול המאורגן לא מעניין אותנו, וחתכנו בניסיון למצוא את הבית של סבא באופן עצמאי. תמיד הייתי טובה בלנווט עצמאית לפי מפה, והצלחנו בלי בעיה למצוא את הרחוב. הבית עצמו כבר איננו (הכל נהרס במלחמה), אבל לפחות ראינו את האזור. בערב הגענו לוילה בואנזה, איפה שנערכה הועידה בה הוחלט על הפיתרון הסופי.

למחרת היתה מתוכננת עוד נסיעה אל מחוץ לעיר, אבל ממש לא רצינו לצאת אליה. אז נפרדנו מהקבוצה ועשינו לנו יום עצמאי בעיר. התחלנו בהסתבכות עם מערך האוטובוסים בעיר (הוא מאוד יעיל, אבל לא הכי ברור), כשלא תמיד הצלחנו לשלם על הכרטיס וההוראות בגרמנית היו מפחידות. בסופו של דבר הצלחנו להגיע למרכז. עשינו סיבוב במוזיאון השעווה, הצטלמנו עם אוליבר קאן, דרק נוביצקי וטום הנקס וגם עם הביטלס. המשכנו ברגל לחנות השוקולד המפורסמת, שמציגה פסלים גדולים של חיות, מקומות מפורסמים וכו'. קנינו שוקולד מצויין, חזרנו לאלכסנדר פלאץ לקצת שופינג, ניסינו למצוא מסעדה כשרה לידו אבל היא נעלמה לנו, אז סיימו את היום עם ארוחת ערב במלון.

עוד יום עבר בברלין בין אתרים היסטוריים למינהם. מוזיאון השואה הראשי, בית הכנסת הגדול, קתדרלת ברלינר דום, שייט על נהר השפריי וכו'. בערב קיבלנו הפתעה ממש נחמדה- הופעה של הביטלס. כן כן אני יודעת שהם מתים. קיבלנו הופעה של חקיינים, אבל ממש ממש דומים גם במראה וגם בשירה, שהלך מההתחלה שלהם ועד הסוף, עם החלפת תלבושות מרשימה וכל השירים הקלאסיים הטובים. די הפתיעה אותי שאחות שלי, בגיל 16, יודעת את רוב השירים בעל פה. ביום האחרון גררנו את סבא לרחוב שלו, שיספר לנו קצת. הוא לא רצה ללכת, כי אין שם כלום ואין מה לראות וכו'. אבל התעקשנו ובסוף הוא לקח אותנו. הראה לנו בדיוק איפה היה הבית, איפה הייתה המכולת של ההורים (שנופצה בליל הבדולח ב1938), ואיפה היתה הגדר שמעליה הם קפצו כדי לעבור צד. בלילה האחרון הצלחנו סוף סוף להושיב אותו מול מצלמה, והוא סיפר לנו כמעט שעה על קורותיו בגרמניה. אני יודעת שזה חשוב לאמא שלי שיהיה תיעוד, הסרט כרגע בתהליכי עבודה נקווה שיהיה מוכן בקרוב. אז טיול שורשים זה לא היה, אבל קיבלנו קצת בקטנה לקראת הסוף.