לגור שבועיים בספינה, על המלון הצף

בגלל שנרשמנו לטיול רגע האחרון (בערך חודש לפני הנסיעה, בעוד אנשים אחרים נרשמו חצי שנה עד שנה לפני), לא באמת ידענו למה לצפות. חשבנו על ספינה רגילה עם חדרים פשוטים שתיקח אותנו הלוך וחזור. קיבלנו הרבה הרבה הרבה מעבר למה שאני וענת ציפינו. הספינה הייתה פשוט מלון של 5 כוכבים אם לא יותר. החדר שלנו היה יחסית גדול, עם סלון, טלויזיה, ארונות וגם חלון החוצה. אנחנו עוד הלכנו על החדר הכי פשוט של הספינה, אפילו לא רצינו לדעת מה הולך בסוויטות מעלינו. שלא לדבר על זה שפעמיים ביום נכנסו לנקות שם. מלבד החדרים היה כמובן חד"א, שבעוד שציפינו לבופה פשוט, היה סוג של מסעדה עם תפריט וכל אחד בחר והזמין מהמלצרים. היה אוכל מאוד מגוון ומאוד עשיר וענת מאוד נהנתה ממנו. אני מענייני כשרות הלכתי על התפריט הצמחוני ותיבלתי אותו במנות חמות מידי פעם. נחזור למלצרים. הם היו מטורפים, ברמות שירות שבחיים לא יצא לנו לחוות (בטח לא אני כקיבוצניקית עם חד"א מהתקופה הישנה). המלצרים פשוט קפצו על כל בקשה קטנה (גם אם לא באמת ביקשנו), דאגו לכל דבר אפשרי ושחס וחלילה לא תצטרך לעשות זאת לבד. כמה דוגמאות: במידה ולקחת שלוק מים מהכוס, הם באו ומילאו. באחת הארוחות צהריים היה צ'יפס, ואני שאלתי עם יש קטשופ. המלצר ענה שכן, ועד שהספקתי ללכת להביא ולחזור, הוא כבר שם לי על השולחן צלחת מלאה. בכלל הם לא הבינו את המושג קצת, אין דבר כזה אצלם, מפנקים עד הסוף ובכל דבר. בבוקר הראשון הגיע בחור עם קנקני קפה ותה והציע. אני שאלתי אם יש שוקו, והוא אמר שכן. בדיעבד הסתבר שהוא עלה שתי קומות למעלה לבר והכין לי, ואז לא היה לי נעים ממנו. בבקרים הבאים כבר הכנו את השוקו לבד. ואם כבר בר, אז הוא היה חלק מהלאונג' והיה פתוח. כן כן, כל מה שרצית לשתות במהלך השבועיים חופשי. אני לא מהשתיינות הגדולות, גם ענת לא, אבל היו איתנו כמה סקוטים ואוסטרלים שמאוד נהנו. כמו כן היה חדר כושר, ספריה, ג'קוזי (השם יודע למה) וכמובן מרפאה למי שלא אוהב ים גבוה. ומי שממש לא אוהב ים גבוה ויבלא ימים של גלים גבוהים חולה במיטה, מישהו כבר ידאג להביא לו בננות ואוכל ישירות לחדר. עוד דבר נחמד שהיה בספינה- אינטרנט. חושבים שאצלכם הוא מקרטע? אז מבטיחה לכם שבאמצע הקוטב זה אפילו יותר. קיבלנו כרטיסים כאלה עם משהו כמו 10 מגה, אבל בחרנו שלא להשתמש בהם. בכלל מיעטנו להשתמש בטלפונים ובמחשבים הניידים, סגרנו הכל ונתנו לעצמו חופש אמיתי מהעולם. אגב באחד הימים שעברנו בלובי היה מונח שלט 'יש בעיות קליטה עם האינטרנט עימכם הסליחה'. אותנו זה ממש הצחיק.

מעבר לצוות של הספינה, היה גם את הצוות של הטיול. את שלי מנהלת המשלחת הכרנו בפרק הקודם, תחתיה היו 13 מדריכים מכל מיני תחומים- ציפורים, פינגוונים, לוויתנים, ארכיאולוגים, היסטוריונים, ימאים וכו'. קיבלנו מספר רב של הרצאות מאוד מעניינות, וגם בשטח הם הסבירו על כל דבר ודבר. יכולת סתם לשבת איתם בארוחת צהריים ולדבר על כל דבר בעולם, וכשהם היו אחרי כמה בירות הם היו אפילו יותר משעשעים. אחד המדריכים, שני האחים שלו גם היו כנוסעים. הסקוטים ממקודם? הם. מאוד מצחיקים, מאוד שיכורים, לובשים חצאיות. הצוות גם הפעיל חנות מזכרות, זה פשוט הדבר הכי מפחיד בעולם להיכנס לשם. כל דבר שתירצו אי פעם לקנות, אז יש שם, ובצורה של פינגווין או כלב ים. בגדים, תכשיטים, אביזרים למטבח, אביזרים לבית, אביזרים לחורף דיסק און קי, סיכות, מצלמות, בובות, מה לא. גיחה ראשונה שלי לשם הייתה לקנות זוג כפפות ("הכי חם שיש לכם!") אחרי היציאה הראשונה לקור, אח"כ אני וענת מצאנו את עצמנו מידי פעם שם קונות עוד שטויות ועוד מזכרות ובהחלט נפרדנו מהרבה כסף שם.

והיה גם את הנוסעים. רובם היו מארה"ב, עוד הרבה אירופאים וגם כמה אוסטרלים. רובם היו מבוגרים שכבר הספיקו הרבה בחיים, מעט צעירים בגילינו. כולם היו אנשים שטיול זה אצלם בדם. אנשים שכבר הספיקו לראות הרבה בחיים, לחלקם אפילו אנטרקטיקה הייתה היבשת ה7 שהם מבקרים בה (לי ולענת ה4, ענת בהתחלה חשבה שזה ה3 שלה עד שהזכרתי לה שהיא גרה באסיה ולכן זה גם נחשב). אנשים כמונו שמאוד אוהבים לטייל, חלקם אפילו היה גם בישראל, ואנטרקטיקה היא עוד יעד. היו כמה צעירים גם שהיו בדיוק באמצע הטיול, ובחזרה ימשיכו לטרקים לכל אורך דרום אמריקה. ההתחברות עם האנשים הייתה בעיקר בחדרי האוכל, השולחנות ערוכים ל8-10 אנשים, וכל פעם יוצא לך לשבת עם אנשים אחרים ומתחילים לדבר. כל אחד מאיפה הוא ומה הוא עושה, וכן אנחנו מישראל, וכן יש מלחמה אבל עדיין נחמד לנו שם. הכרנו הרבה אנשים חביבים ועם חלקם אנחנו בקשר עד היום, חלקם אף הבטיחו לבוא לבקר בישראל יום אחד.

לפרק הקודם
לפרק הבא