כדורגל נשים.

מודה, עם כל החיבה שלי לספורט ועוד יותר לספורט נשים, מעולם לא ראיתי משחק כדורגל נשים. אפילו לא בטלויזיה. לא הצלחתי למצוא את זה מעניין במידה כלשהי שאני אטרח להשקיע זמן לעניין. אז הנה במיוחד בשבילי, הביאו את אליפות אירופה לנבחרות נשים צעירות לארץ. כלומר למקומות בארץ שבד"כ אתה מגיע אליהם רק בטעות אם יצאת במחלף לא נכון (קרה לכולנו). בכל מקרה, הזדמנות מצויינת להכרות ראשונה עם הענף, ועל הדרך גם להכניס אותו לרשימת הענפים הדי ארוכה שיצא לצלם. אה כמובן שהנבחרת שלנו משתתפת, הרימו פה פרוייקט רציני וכבר איזה שנתיים הבנות מתאמנות אליו (אפילו הכניסו אותן לשחק בליגת הנערים או משהו כזה), והן ללא ספק באות לתת בראש. בערך.

15.7.15, 20:10, לוד. משחק הפתיחה, ישראל נגד שוודיה
אז לוד. הנה מקום שלא חושבת שאי פעם הייתי או תיכננתי להיות בו. לפחות האיצטדיון קרוב ליציאה מכביש 6. מגיעים מוקדם ונשלחים לחנות במגרש חול (לטויוטה של הקיבוץ שלום). מגיע העורך, מביא קרדיטציה (שזה שידרוג נחמד לאחר שלפני שנתיים הייתי צריכה לסוע עצמאית לפ"ת בשביל לקבל אותה) ונכנסים. איצטדיון קטן, חביב, לא יותר מידי מרשים. אפילו לוח תוצאות אלקטרוני יש לנו. באופן מפתיע היציעים כמעט מלאים, כולל 10 שוודים לבושים צהוב. הייתי בטוחה שיגיעו כמה עשרות מבני המשפחה של השחקניות, אבל תושבי הסביבה בהחלט נענו להזמנה. יש גם את הגוש ה"אולטראס" שהיה אחראי על העידוד (שמועות אומרות שהם מצ'ופרים על ידי ההתאחדות כדי לבוא ולעשות רעש), ואפילו שירונים חולקו (שירים הזויים ברמות, אבל שיהיה).

המשחק מתחיל עם הצגת שחקנים מסורתית ותמונות קבוצתיות, "תעשו מקום לעודד" צועק האחראי מההתאחדות, שניתן לצלם מטעמם לעבוד, ולשירת ההמנון הכרוז מזמין את עדן בן בסט… בילבול קל בין שם שחקנה של מכבי ת"א לבין הזמרת עדן בן זקן בוגרת אקס פקטור. המשחק מתחיל, ואני מוצאת את עצמי לבד בפינה בצד אליו ישראל תוקפת. כי שאר הצלמים החליטו להישאר בצד השני. חוסר פטריוטיות מצידם. בדקות הראשונות עוד נראה שיש משחק, אבל אז השוודיות משתלטות וישראל לא ממש מצליחה לעבור את החצי. שזה אומר מבחינתי, שאין לי מה לצלם. השוודיות מבקיעות שני שערים (קלטו תתמונה מהשער השני בתמונות מצד שמאל) וחוגגות, וישראל לא נראית קשורה למשחק. כן התרשמתי ממטקלוב אלינה שעשתה הגנה טובה ונלחמה חזק על כל כדור.

במחצית עוברים צד, אני מנסה לפלס דרך בין מאות הילדים שמנסים לצפות בהופעה של עדן עם 'מלכת השושנים'. התגלתה הסיבה האמיתית לכמות האוהדים, הבטיחו להם הופעת מחצית. אני לא באמת יודעת מי זאת הגברת, אבל הילדים עפו עליה ברמות קשות וצעקו לי לזוז כי אני מסתירה. חצופים. המחצית השניה מתחילה ונראה שלאף אחד לא באמת אכפת, אפילו הצלמים לא טורחים להרים את המצלמה ומירי רגב חותכת כבר בדקה ה50. אנחנו אופטימיים לכמה דקות כשישראל מצליחה להחזיק בכדור ולהתקדם לכיוון השער, אבל לא מקבלים יותר מזה. לפחות הצלחנו לתפוס כמה תמונות טובות של הבנות עם כדור ברגליים. המשחק מסתיים ב3-0 קל לשוודיות, לא שציפינו לנצח, אבל עדיין קצת מאכזב. הקהל ממשיך לפזר אהבה על השחקניות, הן מודות להן חזרה ואשכרה ילדים עושים סלפי איתן. סוף סוף נגמר, כבר אחרי 22, מקפלים, חוזרים לחולות, ומשם דרך הפקק ביציאה צפונה.

18.7.15, 21:15, רמת יוחנן

אני אחרי יומיים ארוכים של דיוויס, לא נוסעת למשחק השני של נבחרת הנערות שלנו, הפעם בנתניה מול צרפת. פטריוטית שכמותי, אני צופה במשחק בטלויזיה. באמת שניסיתי, אבל הצלחתי להחזיק רק 10 דקות והתחלתי לזפזפ לערוצים אחרים. ישראל מפסידה 4-0, בהמשך גם 2-1, ומסיימת את הבית במקום האחרון ללא כרטיס לחצי הגמר (מן הסתם). כמה ימים אחרי נערכו משחקי חצאי הגמר. חוזרת בי, אפשר לצפות בכדורגל נשים. הרמה הייתה גבוהה, היה הרבה אקשן ושערים וגם דרמות בסיום.

27.7, 19:40, נתניה. הגמר.
ספרד נגד שוודיה, שניצחה אותנו 4 פסקאות למעלה. מגיעים מוקדם, חום אימים, אפחד לא יודע איפה החניית תקשורת או הכניסת צלמים. אבל האצטדיון בנתניה, בניגוד רב לסמי עופר, הוא מצויין ועם הרבה מאוד חניה מסביבו כשגם החניות הרחוקות הם במרחק הליכה וללא חצייה של כבישים. עיריית חיפה- תלמדו. אז אחרי סיבוב כושר מסביב למגרש, מוצאים את הכניסה, מקבלים ווסט ומתים מחום כי קיץ ובהוראת רופא אני עם נעליים. הולכים לחדר עבודה של העיתונאים, שם יושבים צלמים של ערוץ הספורט ומקטרים. לוקחת עוגיה, שוברת שן, עולה למעלה ומתחילה לעבוד.

האיצטדיון מתחיל להתמלא. בישראל רצו לשבור את שיא הצופים למשחק גמר אירופאי לנשים (או משהו כזה), וחילקו כרטיסים בכל רחבי נתניה. רק נציין שהמשימה הושלמה, ולמעלה מ7000 איש היו במשחק. בהחלט יפה. הקהל השוודי עשה לנו את החיים קלים והתרכז כולו יחד בגוש צהוב, הספרדים היו מפוזרים והיה קשה לתפוס יותר מ2-3 בתמונה אחת. במהלך עליית הקבוצות וההמנונים אני מזהה את הגביע בפתח המנהרה ומבקשת אישור לצלם אותו. המאבטח אישר, אבל איך שהרמתי את המצלמה שינה את דעתו וגירש אותי משם. פיצול אישיות מישהו? 3 אנשים מאוד רציניים ומחוייטים מפיב"א דואגים להעמיד את הנבחרות לתמונות קבוצתיות ומטרטרים את הצלמים בין הצדדים, אנחנו עוד נפגוש אותם בהמשך.

המשחק יוצא לדרך. היאח, הידד, גמר אירופאי אמיתי ראשון שלי. הייתי בכמה מזוייפים (דרגי ב' וכאלה, מפעלים קיקיוניים וכו'), הפעם זה הדבר האמיתי. אנחנו בצד של השוודיות, שמתחפשות לישראל ולא עוברות את החצי ב20 הדקות הראשונות. איך שאנחנו מתחילים לקטר, זלהאטן איברהימוביץ' מביאה פריצה לשער שמסתיימת בבעיטה מעל המשקוף. אני לא יודעת מה השם האמיתי של השחקנית, אבל שניהם דומים (שוודים עם שיער ארוך ויכולת כדרור מטורפת), אז מעתה היא תקרא כך. בכל מקרה, מתחיל בליץ שוודי על השער הספרדי שמסתיים בשתי נגיחות מדוייקות פנימה, והרבה חגיגות ביציע. השוודיות יורדות להפסקה ביתרון 2-0, זמר תימני עולה להופיע. אנחנו לא מצליחים לקבוע האם מדובר בדודו אהרון שהבטיחו הופעה שלו או מישהו אחר. אחד הצלמים מרים עדשה של 400, מצלם ואנחנו עושים קלוזאפ. זה לא דודו, זה תימני אחר. הכרוז פותר לנו את הבעיות ומכריז כי מדובר ברגב הוד. כפרה עליו.

מחצית שניה, אנחנו שוב סובלים ממחסור בתעסוקה כשהפעם ספרד היא זאת שלא עוברת את החצי. אז את השיטה אנחנו כבר מכירים, מקטרים קצת, הספרדיות מתעוררות וכובשות. אוי לא, רק לא הארכה, חם לנו ואנחנו רוצים הביתה. הסוף טוב, השוודיות מנצחות 3-1 וחוגגות. אנחנו ממהרים לכיוון האמצע לצלם קצת ספרדיות בוכות ושוודיות חוגגות, בתקווה שהמאבטחים לא יעשו בעיות כרגיל. נסיון העבר מלמד שכשיש איזה ארוע או הנפה בארץ, סוגרת את הצלמים בצד ולא נותנים להם להתקרב. למה? כובע. באופ"א קצת יותר חכמים, ומארגנים לנו מקום ממול הבמה. 3 האנשים המחוייטים והרציניים מנסים לסדר את העניינים, ואישה מחוייטת ורצינית מיואשת מלהסביר לכל צלם בנפרד שקודם על הבמה ואז על הדשא. ההנפה עתידה להתרחש על במה מכוערת ברמות ליד יציע המכובדים, עם גדר הזויה שפשוט מסתירה לך חצי תמונה והתמונות יוצאות זוועה. ראשונה לעלות היא זלאטן איברהימוביץ', שבאופן מפתיע ועם 30 ומשהו גולים בטורניר נבחרה למצטיינת. אחריה הספרדיות, אח"כ השופטות ובסוף השוודיות. הן מניפות, חוגגות, ויורדות למטה לתמונה קבוצתית. בשלבים האלה אתה פשוט מצלם ומצלם למרות שאתה יודע כבר בתמונה הראשונה היא יצאה בסדר, אבל בכל זאת צלם צלם שיהיה. זהו, נגמר. הספרדיות כבר נעלמו מזמן, השוודיות עוד חוגגות והפעם לצלילי דודו אהרון.