תמונה רק עם כיפה

אחת לכמה זמן קופץ עליי איזה ג'וק לסוע לאיזה ארוע שמעניין בערך 40 איש (במקרה הטוב) ולעשות עליו כתבה. סתם ככה. בספסל קוראים לזה סדרת הכתבות ליגה אחרת (פרסום סמוי). אבל גם ספסל הם חבורה של אנשים מוזרים אז זה בסדר. אז נסעתי למרכז לצלם וידאו בגמר ליגת בתי הכנסת בכדורסל שנערך בגבעת שמואל. אני לא סגורה על העניין, אבל די בטוחה שגבעת שמואל יותר קטנה מהקיבוץ. ועוד יותר גרוע, היא מוקפת מכמה צדדים בפתח תקווה אז היא גם צריכה לראות אותה כל היום. שוין. אז ליגת בתי הכנסת בכדורסל, תודו שלא ידעתם שיש דבר כזה. למרות שהשם מעיד שזאת תיהיה ליגה של דתיים, מותר לשתף גם חילונים, אבל בהתאם לחוק הרוסי מותר 3 כאלה ועוד אחד מתאזרח. קיצר יש לנו 16 קבוצות שמעפילות מהליגות המחוזיות לליגה הארצית, שלבי נוקאאוט כפולים ברבע ושמינית הגמר, ואז פיינל פור וגמר חגיגי. הארוע תוכנן במיוחד לסוף החופש הגדול וכלל בתוכו מתנפחים והפעלות לילדים (כולל נחמן אחד בגובה 3 מטר), הרבה נאומים וקצת כדורסל. לאור ההברזות הנפשעות של חברי הדתיים (מאיר ואוהד אני מדברת עליכם), ניסיתי להשתלב בעדינות בארוע החביב.

אז הגענו מוקדם לגבעת שמואל, התמקמנו והתחלנו לעבוד. אחד הדתיים שבא להתראיין גילה שהוא בלי כיפה, רץ מהר להביא אותה שחס וחס לא יצולם בלי. אגב לשחק בלי ציצית זה בסדר, הרב אישר. זה לפחות מה שהוא אמר. הזמן עובר ומגיעה שעת המשחק. הגיעו הרבה מכובדים שקיבלו מקום בשורה הראשונה, ועוד איזה 100 איש ביציע. טקס הצגת השחקנים היה מאוד מרשים כשיו"ר הליגה מתגלה גם ככרוז כישרוני מאוד, ואי אפשר בלי קצת דברי תורה. המשחק יוצא לדרך. הכרוז מחליט לשדר לנו כל דבר שקורה על המגרש בהתרגשות אדירה, בין אם זה סל, לא סל, חילוף או שחקן שקושר שרוכים. הרמה די נמוכה, בקושי יש סלים, אני די משתעממת. שחקן נפצע בעין, והוא היחיד על המגרש בלי כיפה. צירוף מקרים? בין הרבעים מגרילים שוברים למסעדות כשרות לחלוטין. הבת של אלי סהר זוכה. צירוף מקרים? במחצית אני מתייאשת ונוטשת את הארוע. ראיתי כבר כדורסל רע וכמעט כל ליגה אפשרית בארץ, אבל גם לי יש גבולות. עוצרת בדרך הביתה בקפה קפה ומגלה שהמנשאי קפה שלהם לא מיועדים לנשיאת קפה. מנפלאות העיר פ"ת. שורה תחתונה- ארוע חביב ובהחלט חשוב, שאני מאחלת לו המשך פעילות פוריה.