היילנד

היילנד. האזור ההררי, היפה, השקט ושאליו מתרכזים מרבית טיולי התיירים של סקוטלנד. יש הרבה חברות שמציאות טיולים מאורגנים, ואפשר להזמין דרך האינטרנט או בכל מרכז תיירים, נותנים לך חוברות עם המסלולים השונים ואתה בוחר. בגלל הלוז הצפוף של הצילומים, לקחתי מסלול קצר יחסית של יום שלא כלל את לוך נס (פוספסה הפגישה עם נסי) אבל כן כלל מבשלת וויסקי. יצא לי טוב כשהפינת איסוף הייתה משהו כמו 40 מטר מהמלון שלי, אבל היה פחות טוב כי היה קור אימים בחוץ בזמן שחיכינו. אסף אותנו מיני וואן ואז התברר שבסקוטלנד, מדריך הטיול הוא גם הנהג. אז תוך כדי נסיעה הוא גם נוהג, גם מספר סיפורים, גם מסביר וגם מציג על המפות תוך כדי. זה כישרון.

התחנה הראשונה הייתה בטירת סטרלינג. מקום חביב אבל בפנים אין הרבה מה לראות, בטח אם אתה מגיע אחרי טירת אדינבורו. אם שואלים אותי אפשר לחסוף את ה15 פאונד על כניסה לבפנים. קיבלנו איזה שעה וחצי להסתובב שם, הספיק לי רבע שעה שבה בעיקר צילמנתי נוף מתוך הטירה וקניתי זוג כפפות, ואז התיישבתי בבית קפה לשתות שוקו ולהתחמם. בחזרה לוואן הנהג דיבר עם בחור סקוטי בחצאית אז שאלנו אותו אם הוא סקוטי אמיתי (יענו בלי כלום מתחת לחצאית). הוא ציחקק ואמר משהו על מרלין מונרו כשיש רוח… המדריך הסביר אחר כך שפעם לסקוטים אמיתיים אסור היה לעלות לקומה השניה באוטובוסים. תבינו לבד למה. משם המשכנו לכיוון לוך למונד. בדרך המדריך החליט לעשות עיקוף קל ולקח אותנו לטירה שבה צולם הסרט של מונטי פייטון. מודה, לא יצא לי לראות, אבל כבר הספקתי להשיג לי עותק ואני מחכה לזמן פנוי לצפות בו. מבחוץ מדובר בעוד טירה סטנדרטית בלי משהו מיוחד. תמונה והלאה. עשינו עוד כמה עצירות בדרך איפה שראינו שיש נוף יפה שנוכל לצלם. באחת העצירות גם גילינו שכמעט כל נוסעי הטיול קשורים לאליפות העולם בהתעמלות, כולל קרובת משפחת של סימון בליס ואמא של מתעמלת נוספת.

אחרי איזה שעה נסיעה בדרך הררית שאפשר לתאר אותה במילה אחת – ירוק, הגענו ל-לוך למונד. וואו איזה מקום יפה. התחלנו ללכת מסביב, ובאחת המרינות הקטנות היתה להקה של ברווזים אז כמובן עצרנו לתת להם לחם. ולצלם. לא הקפנו את כל האגם כי מן הסתם הוא מאוד גדול, עצרנו בכמה פינות חמד וחזרנו לביקתה בתחילת הסיבוב להתחמם. התחנה האחרונה בטיול הייתה במבשלת וויסקי. הריח מטורף כבר כשמתקרבים לשם. הסיור לוקח כשעה, הוא חביב אבל לא הכי מעניין ובתכלס מה שאפשר להגיד על תהליך הייצור של הוויסקי זה איכס. מה שלא ידעתי הוא שהצבע והטעם של הוויסקי מגיעים דווקא מהחוויות שבהן שומרים אותו. הסיור כלל צ'ייסר של וויסקי מקומי, אני לא אוהבת אז ויתרתי. כמובן שמסיימים בחנות מזכרות. ליותר מידי אנשים הבטחתי וויסקי, אז קניתי בערך 10 בקבוקים קטנים של וויסקי מיושן 10 שנים לחלק בארץ. ואז נזכרתי שיש לי 2 טיסות שהוויסקי הזה צריך לעבור בתא מטען. אממממ טוב נצטרך לארוז אותו היטב. גם המדריך \ נהג שתה קצת וויסקי, אבל הצלחנו לחזור בשלום לגלאזגו.

ספוילר: הוויסקי הגיע לארץ בשלום.