68 סיבובים מסביב לארנה

את השבוע האחרון העברתי בעיקר עם נסיעות לירושלים לטובת שבוע השיא של ליגת העל בכדורסל בישראל, הפיינל פור. יומיים ארוכים של כדורסל שבסופן מכבי ראשל"צ זכתה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה, ואיפשרה לאוהדי חולון להמשיך לשיר לאוהדי הפועל ירושלים "אף פעם לא תניפו צלחת שניה". אז במסגרת העבודה, גם אני נקראתי לדגל עם כי המצלמה הפעם נשארה בבית, ואני קיבלתי אייפד עם גישה לעמודי פייסבוק מאוד חשובים ועם יכולת (שלא נוצלה) לעשות שטויות בדפים של אחרים. המטרה: לצלם כמה שיותר תמונות וסרטונים של מאחורי הקלעים של המשחקים. חדרי הלבשה, אוטובוסים, אוהדים בוכים ביציע וכו'. לא הצילומים שאני בד"כ עושה, אבל היה נחמד לשנות קצת אוירה וזויות צילום, וחסכו לי גם לסחוב את ה8 קילו תיק צילום מהבית.

אז התחלנו ביום שני. המשחק הראשון ב18:00, אני כמו פולניה טובה מגיעה כבר ב15:30 לירושלים לטובת תדריך הפעלה של אייפד על ידי הבוס וקבלה של תג הפקה מגניב וחולצת צוות צילום מכוערת ברמות ושכנראה חוזה מי תיהיה האלופה כי היא הייתה בצבע כתום זוהר. מתחילים לעבוד, כלומר להסתובב מסביב לארנה מבפנים ומבחוץ ולחפש דברים מעניינים. אולם הארנה עצמו גדול ומרשים, ודי נוח להסתובב במאחורי הקלעים שלו כשיש הפרדה מלאה מהיציעים של הקהל ויש לך פשוט כביש אחד ארוך שמחבר בין הכל עם שילוט טוב. אגב באחת הכניסות לפרקט היה מכשול בקר (אם אתם לא קיבוצניקים, חפשו בגוגל מה זה), אנחנו עדיין מנסים להבין למה.

אז אחרי סיבוב היכרות עם הארנה (אני בטוחה שיש שם קיצורי דרך נסתרים שהבוס שלי השתמש בהם ולא גילה לי אותם), יצאתי לחכות להגעה של הקבוצות. אני והצלם של ערוץ הספורט יושבים חצי שעה ומחכים, בשביל צילום שיסתיים אחרי 15 שניות. הלכתי להגיד שלום לאנשי 'ספסל' האמיצים שעובדים אצלי (כן אני עובדת במקום אחד, ויש אנשים שעובדים אצלי ב'ספסל', זה סיפור ארוך). הצלמת שהונחתה לפני המשחק להגיע עם כיסא הגיעה עם כיסא חוף שגרם לי להתפוצץ מצחוק ולה להבין שהיא צריכה להשאיר אותו באוטו. לא לדאוג יהיה לה על מה לשבת בשחק. חוזרים פנימה כי כבר אוטוטו המשחק מתחיל ויש לי עבודה לעשות. הקהל של מכבי ראשל"צ נתן תצוגת עידוד יפה, היו גם כמה צהובים של מכבי ת"א, והכדורסל יוצא לדרך. בשלב הזה כבר יש פחות עבודה כי 2 הצלמים האחרים שעבדו איתי צילמו את המשחק ואני התיישבתי לי עם העיתונאים.

בהמשך הערב הלכתי לבקר בחדר הלבשה של הפועל ירושלים, "לצלם אותם מתכוננים", ובתכלס צילמתי אותם צופים במשחק של מכבי ת"א וראשל"צ. החדרי הלבשה בארנה ענקיים ברמה מטורפת, מעבר לחדר עם המדים שתמיד רואים בטלויזיה, היה גם חדר טיפולים, מקלחות, מטבחון ובסה"כ הרבה מאוד מטרים רבועים. חוזרים לאולם למשחק בדיוק לדרמה שבסיום, כשמכבי ראשל"צ מדיחה את מכבי ת"א לשמחתם של כמעט כל מי שבארנה. הארנה כבר מלאה והאינטרנט מקרטע, אני עושה טיול החוצה לכיוון טדי כדי לשלוח את התמונות. המשחק השני מתחיל, הפועל ירושלים נגד הפועל אילת, כמעט כל הארנה אדומה לצד נוכחות קלה של אוהדי אילת מחוזקים באוהדי מכבי ת"א מבואסים. בשלב הזה כבר כולם עייפים, כולל הבוס ש(אני די בטוחה) מרשה לעצמו לשבת לנוח כמה דקות לראשונה מזה שבועיים. גם המשחק השני מסתיים בדרמה, האנשים מתפזרים אבל לנו יש עוד עבודה עם מסיבות העיתונאים. אחד השחקנים בוחר להגיע עם התינוק שלו (5 חודשים), אחד החמודים. אבל השעה כבר 12 בלילה אז אתה רק מחכה שהוא יסיים כדי לקבל שיחרור ולצאת צפונה.

יום חמישי, ה-גמר. אגב אם הפועל ירושלים היו מפסידים וזה היה ראשל"צ נגד אילת, כנראה היו מעבירים את זה לאולם כדורסל פה בקיבוץ עם ה450 מקומות כדי לחסוך עלויות ושיראה מלא. לנסיעה לירושלים מצטרפים הפעם לימור ונתנאל, שלשניהם אין באמת עבודה בגמר אבל באים בכל זאת עם כרטיס עיתונאי. לימור מחסלת את העוגיות של אמא, נתנאל מנשנש פריכיות (ואני חשבתי שפריכיות זה רק בפסח), סלפי אנחנו בדרך לפייס והופ אנחנו שוב בארנה, שוב יותר מידי שעות לפני הג'אמפ. התחברתי שוב לחברי הIPAD, לימור התמקמה על הפרקט ליד הספסל של ראשל"צ, והתחלנו שוב לעשות סיבובים מסביב לארנה. לא היה כמעט כלום בחוץ, פרט לאולטראס של ראשל"צ שנימנם לו בכניסה ושמר כוחות לערב. הבוס סימס משהו על צעדת אוהדי ירושלים שצריכה להגיע, אז עלינו למרפסת לחכות לה. חיכינו חיכינו, היא לא הגיעה. חזרתי לכניסת האוטובוסים בדיוק בזמן לאוטובוס של ראשל"צ, ולאחריו חזרתי למרפסת. שוב חיכינו חיכינו, הצעדה לא הגיעה. קולטים את האוטובוס של ירושלים מגיח מעבר לסיבוב, לימור מתערבת אתי שאני בחיים לא אספיק, אני מחליטה לא לוותר (כי אני טיפוס שמאמין בעצמו, וגם כי אני לא רוצה לקבל מכתב פיטורין), ספרינט במדרגות והגעה בדיוק עם האוטובוס, ממנו יוצא שחקן אחד בדיוק. סאמק.

נחשו מה קורה הלאה? כן כן, חוזרים לחכות לצעדה של אוהדי ירושלים. כי הבוס אמר וכי אין משהו יותר טוב לעשות. מתחילים להפעיל הורים שהילדים שלהם צועדים כדי לקבל עידוכנים ולהגיד להם שיתחילו להזיז את עצמם כבר לכיוון הארנה. מחכים עוד קצת. בשעה טובה, מתחילים לראות את הצעד רחוק מאוד על הכביש הראשי. מחכים עוד קצת כדי שהמשטרה תעביר אותם את הכביש, ועוד עוד קצת כדי שהם אשכרה יצעדו ולא יעצרו כל שניה לרקוד, ובשעה טובה ומוצלחת, הם מגיעים. תכלס, היה יפה. סיימנו עם הבחוץ, חוזרים פנימה ומתחילים להתכונן למשחק. לימור תופסת מקום עם הצלמים, אני עוברת לצלם חדרי הלבשה ואוהדים, ואין לי שמץ של מושג איפה נתנאל. בטח מנשנש פריכית איפשהו.

האוירה בארנה מצויינת לקראת תחילת המשחק, אוהדים משני הצדדים עם יתרון ברור למקומיים. ירושלים עולה ליתרון מוקדם, ויש חשש שנראה עוד גמר חד צדדי. אבל ראשל"צ מתאפסים על עצמם, ואנחנו מקבלים דרמה עד הסיום. במקרים האלה אין לך ממש ברירה, אי אפשר לצלם את שני הצדדים, אז אתה מהמר. הלכתי עם הקהל של ראשל"צ, ויצא לי לצלם אותם בוכים ומתרגשים כל הדרך לאליפות ההיסטורית. אחרי החגיגות, זמן להניף צלחת. הבוס עבר צלם צלם ועידכן שהכניסה לפרקט אסורה בהחלט ולא לנסות את המאבטחים, אז כמו צלמת טובה הלכתי ונעמדתי בבמת צלמים המאולתרת. מאולתרת ברמה שכלל לא היה במה, והיה כיסאות מהVIP. אבל איך שהגעתי המאבטחים אמרו לי לזוז משם ושאני "עם החולצה הכתומה" (זאת המזעזעת שקיבלתי ביום שני) אכנס פנימה לפרקט ואצלם משם. נו שוין.

אותה תרגולת כמו בערב הקודם. 12 בלילה, מסיבות עיתונאים, מחכים שיגמר כדי לצאת צפונה. דריל מונרו עם ציטוט לפנתיאון על כך שאישתו לקחה לו את טבעת האליפות, קצת דני פרנקו והמתנה מאוד ארוכה לאריק שיבק שבסוף לא מגיע. 12:30, נפרדים מהארנה, ויוצאים צפונה. להתראות עונת 15/16 בכדורסל, ניפגש בעונה הבאה.