כמעט שנה חלפה מאז מכבי ראשל"צ חגגה אליפות היסטורית, והנה עוד עונת כדורסל מגיעה לסיומה. גם העונה קיבלתי את המשימה החשובה לדאוג לצילומים מאחורי הקלעים של שבוע הפיינל פור, אבל הפעם הלכתי יותר חכם. במקום לספור סיבובים מסביב לאולם, שמתי בטלפון מודד צעדים. זה גם יותר יעיל מהסיבה הפשוטה שביד אליהו לא צריך להקיף כדי להגיע ממקום למקום. יש מנהרות וסמטאות שאפשר לקצר דרכם ולהגיע לכל מקום. אז יומיים ו3 משחקים הסתכמו לכמעט 13 אלף צעדים. אני לא יודעת אם זה הרבה או מעט. לרגליים שלי זה בכל מקרה כאב.
אז פיינל פור. מתחילים כרגיל ביום שני עם משחקי חצי הגמר. משחק ראשון ב18:45, אנחנו ביד אליהו (אני לא מתכוונת לכתוב מנורה מבטחים, זה ארוך מידי ולא בא לי) כבר ב16:30. אנחנו זה לימור, נתנאל ואני, שיצאנו מוקדם מהעבודה ויצאנו לכבוש את כביש 6. אחרי צילום פנורמלי של האולם ריק לחלוטין (יצאה תמונה יפה ממש), יוצאים לחכות לקבוצות. האלופה מגיעה ראשונה, הסגנית מיד אחריה. יורדים לחדרי הלבשה, ראשל"צ כרגיל זורמים, ירושלים לא, ומשום מה גם החדר של מכבי חיפה פתוח ויש בו הרבה זוגות נעליים. כנראה שהן הגיעו באוטובוס מיוחד בלי השחקנים. לא יודעת למה.
ממשיכים להסתובב, מצלמים קצת אוהדים מחופשים, את החימום, וכו'. הפעם אין חדר מנוחה מגניב אז בזמן המשחק ובין צילומים אני תופסת מקום פנוי בVIP על הפרקט ורואה קצת כדורסל מקרוב. ממש קצת. כי היה צריך לצאת שוב החוצה לצלם את חיפה ומכבי ת"א מגיעות למשחק השני, ולצלם עוד קצת מסביב שיהיה מה לשים באינסטוש.
ירושלים מנצחת את המשחק הראשון. את הילדים לבית סטודמאייר המשחק קצת פחות עניין והם העבירו את הזמן בזריקת כדורי סל לפח או במקדונלדס שבחוץ. במקדונלדס אגב היו לדעתי כ-50 עובדים. אני הלכתי על פיצה אישית קטנה במחיר מוגזם אבל כשאתה רעב אתה אוכל מה שיש. ופיצה זה תמיד טוב. מכבי חיפה מנצחת את המשחק השני, כמעט כל האולם שר למכבי ת"א 'יאללה הביתה' ודי מבסוט מהעניין. היום הראשון עובר, בניגוד לשנה שעברה אין מסיבות עיתונאים לסיכום אז אפשר להתקפל מוקדם. יחסית.
יום חמישי, מאני טיים. אוהדים ירוקים ואדומים מגיעים אפילו יותר מוקדם ממני. חלקם מתאספים בכניסת השחקנים ומחכים יחד איתי להגעת האוטובוסים, ועושים רעש לעודד את השחקנים. האוהדים הירושלמים לא מוותרים על הצעדה וחוסמים איזה כביש סמוך לאולם, ולי יוצא וידאו ממש ממש מגניב של זה. האולם מתמלא ויש בפנים אוירה נהדרת 3/4 אדום 1/4 ירוק, ומופע אבוקות לפתיחה. אין כל כך מה לצלם במהלך המשחק, הצלחתי לאתר את וויל גרייבס הולך עם קערת פופוקורן ענקית אז עקבתי אחריו והוא זרם לתמונה. בחור נחמד. חבל שהוא נפצע, יכל לסייע לחיפה מאוד.
אחרי משחק לא רע שהצלחתי לראות בו כמה דקות פה ושם, ירושלים חוגגת אליפות שניה בתולדותיה. חיפה יורדת מאוכזבת. לא ניסיתי אפילו לצלם את ההנפה, המאבטחים היו מאוד אגרסיביים ולא נתנו להתרקב אפילו למי שכן היה צריך. בכלל היתה הרגשה שהשנה הם באו להרביץ. כמה ספונסרים ואנשים ששייכים להפועל ירושלים שעלו על הפרקט פשוט נהדפו באלימות החוצה, כולל אחד מלהקת המועדדות שלהן כן נתנו להיכנס. שנה שעברה זה לא היה ככה, וחבל מאוד.
ירושלים מניפה צלחת, העסק מתחיל להירגע. אפשר כבר להיכנס לפרקט לצלם קצת שחקנים חוגגים, גוזרים רשתות, מעשנים סיגרים. הילדים לבית משפחת סטודמאייר, פיטרסון ודייסון שיחקו בקונפטי על הפרקט כמו בשלג. אחד העיתונאים החתים את שחקני ירושלים על טופס המשחק, נראה כמו מזכרת יפה מאוד. האוהדים הירוקים כבר התפזרו, רק אוהד ירוק אחד כן נשאר עד הסוף ואפילו אחרי. אח שלי הקטן שחיכה לטרמפ הביתה… קצת לפני חצות הזדכתי על הIPAD והביתה. עוד עונה הגיעה לסיומה.
