כשישראל הביסה את הולנד בכדורגל

זה היה בכדורגל חופים. כולם יודעים שנבחרות ישראל בענפים השונים לא מרבות להביא לנו נחת, אז הנה אחת שקצת כן. במסגרת המחזור השלישי של ליגת כדורגל החופים של ישראל, נערך גם משחק על גביע 'בנק יהב' (הספונסר הראשי של הליגה) בו אירחה הנבחרת שלנו את נבחרת הולנד. למי ששואל, הולנד מדורגת בסביבות ה50 בעולם, ישראל במאיה השניה. אז כל הכבוד לנו.

עוד נגיע למשחק, בואו נתחיל מהליגה עצמה. עונה 11 שהליגה קיימת בארץ, בהחלט נתון מרשים. 12 קבוצות בליגה הבכירה, למעט מאוד מהן יש קשר כלשהו לים, ויש גם ליגת נוער וכמובן נבחרת שמידי פעם שומעים עליה באיזה טורניר. המשחקים נערכים בימי שישי בחוף פולג בנתניה, במתחם שהוקם במיוחד לארוע. מסביב למגרש יש טריבונות מוצלות לטובת הצופים, והכניסה היא חינם (כניסה לחוף שבו חניה ממש קרוב למגרש עולה 25 ש"ח). ילדים עוברים ביציע וצועקים 'ארטיק ארטיק', והמשחקים מלווים במוזיקה וקריינות של די ג'י האליפות. בחור חביב שאוהב לספר בדיחות ולהסתלבט על שמות של שחקנים ומוסיף אווירה טובה לארוע.

הגענו לארוע ביום שישי חם במיוחד (או פשוט רגיל לקיץ הישראלי), וכבר מהחניה שמענו את ה"גולללללללללללללל" שמסמן על שער לאחת הקבוצות. המשחקים החלו באותו היום כבר ב12 בגלל משחק הנבחרת, ואנחנו הגענו לתחילת המשחק השלישי. לקח קצת זמן למצוא מאיפה נכנסים הצלמים, ואז התברר גם שעשינו טעות ברישום אבל המארגנים היו נחמדים ונתנו לנו להיכנס. המגרש די קטן, אפילו פחות ממגרש כדורסל. בצדדים היו שימשיות עבור הצלמים ומביאי הכדורים ובאחד הצדדים מקום לשתוף רגליים מהחול. בררר כמה חול.

צילום כדורגל חופים לא שונה בהרבה מצילום כדורגל רגיל, רק שאתה מנסה להתמקד כמה שיותר בהעפות חול כדי להכניס עניין לתמונה. בגלל שהמגרש קטן הרבה יותר קל לתפוס מצבים של אחד מול אחד שוער ושחקן משני הצדדים, וכמובן שיש הרבה עניין וירטואוזי עם כל המספרות. הבעיה היתה שהטריבונה עם האוהדים היתה גבוהה, ומתחתיה שלטי פרסומות. תמיד עדיף רקע "חי" בתמונה, אוהדים או אפילו יציעים ריקים, הכל רק לא שלטי פרסומות. גם היה עדיף אם היו נותנים לצלם מהצד הנגדי של המגרש, ואז היינו יכולים להוציא כמה תמונות עם ים ברקע וזה יכל להיות יפה.

בכל משחק יש 3 שלישים של 12 דקות, אין תוספת זמן, והשעון רץ כמעט בלי הפסקות. מי שעוד רץ בלי הפסקה זה החובש של האליפות. הפציעה הכי שכיחה – חול בעניים. התרופה – מים על הפנים. הוא גם חבש מידי פעם לשופטים את הרגליים. לא צריך לציין שמשחקים יחפים וכך גם השופטים כן? בין כל שליש ולפני המשחקים יש הופעת מעודדות ואנשים שמרטיבים את החול כדי שהוא יהיה פחות חם.

המשחק שפתח לנו את הצילומים היה בין ראש העין לחולון. ראש העין מצויידת באולטראס אוהדים ובכמה בריזאלים שנותנים הרבה שואו עם התעופפויות, מספרות ובעיטות לשער ומנצחת די בקלות את חולון. יכול להיות שהיו גם כמה תימנים, אבל קשה לזהות כי כולם היו שזופים היטב. לאחר מכן עלו בני יהודה וחדרה. משחק הרבה פחות קצבי ומהיר, נטול שחקנים זרים, די מנומנם אבל עם דרמה מטורפת בסיום. 2 שערים בדקה האחרונה נתנו לבני יהודה ניצחון וחגיגות שלא מביישות זכיה באליפות.

משחק לאחר מכן כרמיאל הביסה את סכנין. כרמיאל היו בכמה רמות יותר טובים מסכנין, הצליחו להניע כדור יותר טוב ודאגו להרבה שואו לקהל. לקראת הסיום סכנין הצליחה לחבר כמה מהלכים יפים. לסיום קיבלנו משחק בין ת"א לפ"ת. שתי הקבוצות הציגו משחק טוב. השוער של ת"א נתן משחק מצויין עם הצלות וירטואוזיות. לת"א גם יש את 'הזר הכי טוב בליגה', טקסוקה גוטו, שללא ספק הצדיק את התואר. מסוג השחקנים שמסוגל לעשות גול מכלום, כבש את כל השערים של קבוצתו והוביל אותה לניצחון.

ואז מגיע תור הנבחרת. היציעים מתמלאים קלות, יש גם כמה דגלים וילדים מקושטים, ואפילו 2 אנשים שהגיעו מהקיבוץ. חצי שעה חופרת של טקסים והצגת שחקנים, ואז מתחיל המשחק. בערך. את המשחק שפט מישהו מהולנד, שעצר את המשחק יותר מידי פעמים וראינו יותר אנשים עומדים ממשחקים. זה היה די מעצבן בהתחלה והשליש הראשון לקח יותר מידי זמן, בהמשך זה נהיה יותר סביר.

הנבחרת פתחה חלש וספגה 2 גולים דרדלה והיה נראה שאנחנו בדרך לתבוסה. אבל אז היא נכנסה לעניינים, השתלטה על המשחק והפכה את הניצחון לתבוסה. הקהל ביציע מבסוט אבל לא זורם עם הכרוז שמנסה לארגן 'אל אל ישראל'. כמעט אף אחד מהיציע לא נשאר לטקס הענקת הגביע, אבל אפשר להבין. יום שישי, שעה לפני שבת, חום אימים, יאללה הביתה.