סבבה SEAT Pro Netanya 2018

וי נתניה, כפרה עליך. מה היינו עושים בלעדיך? בלי שתביאי לנו כל כמה זמן איזה ארוע ספורט גדול ארצה? והפעם על הפרק – תחרות בסבב גלישת הגלים הבינלאומית. מבלי להיכנס לנושאים טכניים שגדולים ממני, הבנתי שמדובר בארוע די רציני ויוקרתי עם מתחרים טובים מאוד מרחבי העולם. ודבר כזה, אנחנו לא מפספסים.

הבעיה בתחרויות גלישת גלים, זה שצריך לחכות ליום טוב. צריך להיות, מן הסתם, גלים. אז בפירסומים על התחרות לא נתנו תאריך, אלא תקופת המתנה. כלומר בתקופה הזאת קמים בבוקר, בודקים אם יש גלים (זה כמובן יותר מורכב, אבל לא ניכנס לזה), ואז מחליטים אם יש תחרות. יצרתי קשר עם האחראיים, והם אמרו שרוב הסיכויים שהתחרות תיהיה בשבת. אז מה שעושים זה קמים בבוקר שבת (מוקדם), מגששים עוד קצת עם המארגנים אם אכן יש תחרות, ואז לוקחים את האוטו ונוסעים. ובדרך מקווים שלא יתבטל.

לא התבטל. יצא לי מצויין. הגעתי לחוף שבו הייתה אמור להתקיים התחרות, אבל כניסה עם רכב הייתה רק למורשים. אז חניתי כמה מטרים מהכניס לחניון. איזה טעות. מסתבר שהכניסה הזאת הייתה 2 קילומטר מהחוף עצמו של התחרות, והכניסה הייתה בכלל מהצד השני. אני גיליתי זאת רק אחרי חצי שעה של הליכה, כשהגעתי למקום… טוב לפחות חסכתי לעצמי לצאת להליכה בערב.

מתחם מאוד מושקע מחכה לצופים. דוכנים של ציוד גלישה, מזכרות, אזור של סקייטבורד, אוכל, וכו'. על החוף עצמו הוקמה דיונה ששימשה כיציע מאולתר לטובת הצופים. והכל כמובן מלווה במוזיקה. לא מעט צופים הגיעו, ועוד הרבה יגיעו בהמשך (לפי כמות האנשים שישאלו אותי איך להגיע בעוד כמה שעות כשאני כבר אהיה חזרה באוטו). ולא רק אנשים מהענף, הרבה אנשים שבאו והתעניינו, משפחות מצוידות במשקפות, ילדים שבאים ושואלים אותך מי נגד מי ואיך התחרות הולכת.

אני התמקמתי על שפת הים ליד עוד כמה צלמים עם עדשות טלסקופיות על מונופודים ומצטרפת אליהם. החבר'ה קצת רחוקים עבור הציוד שלי, וזה לא קל לצלם יציב בגלל הרוח, אבל מסתדרים. חוץ מזה, יש איזה צלם שסובל הרבה יותר. הוא עם חליפת צלילה וסנפירים, והוא מצלם ממש מתוך המים… יש לי בערך חצי שעה עד לתחילת התחרות, ובנתיים עושים כמה צילומים יפים של החבר'ה שמתחממים וסתם גולשים צעירים שמנצלים את הגלים.

בזמן החימום, הרבה יותר קל לצלם. כל חצי דקה בערך מישהו תופס גל. במהלך התחרות, זה כבר אחרת לגמרי. בכל סבב של 20 דקות יש 3-4 גולשים במים, ורוב הזמן הם מחכים לגל טוב. בין כל תפיסת גל צריך להמתין הרבה זמן, וזה הרבה פחות דינמאי מאיך שחשבתי שזה יהיה.  אבל עדיין האוירה נחמדה, מזג האוויר מצויין והתמונות סבבה לגמרי. לכל מתחרה יש חולצה בצבע שונה, כדי שהשופטים יוכלו לזהות מרחוק. אחרי כל גל מוצלח מכריזים את הציון, ומי מוביל וכמה האחרים צריכים לעשות כדי לעבור אותו. ילד מקומי אחד צעיר הרשים מאוד, אני לא יודעת אם הוא עלה שלב אבל החלט זכה לתשואות מהקהל.

לא נשארתי עד הסוף, כי תחרות כזאת יכולה לקחת יום שלם. התמונות פחות או יותר נראות אותו דבר, ולא היה לי מישהו ספציפי לצלם אז הסתפקתי ב-3 שעות שהייתי שם. ההליכה חזרה לאוטו הייתה זוועה, כי היא היתה בעליה מאוד תלולה. ובדרך כאמור הרבה מאוד אנשים ביקשו הכוונה, והתבאסו לשמוע שיש להם קילומטר ומעלה של הליכה. אבל זה היה שווה את זה. ארוע מצויין, כיפי והמזג אויר היה בול. מחכה כבר לשנה הבאה.