זים זים ארזים

שבועיים עמוסים בגמרי גביע מכל מיני ענפים עוברים עלינו. שבוע שעבר היה את גמר גביע המדינה בכדורעף (עבדתי, התרוצצתי, יצא אחלה וידאו) וגמר גביע המדינה בכדורסל נשים, השבוע היה לנו גמר בכדוריד ושבוע הבא יש כמה גמרי כדורסל. אנחנו נתמקד הפעם בגמר הכדוריד. זאת לא הפעם הראשונה שאני מצלמת את הענף, אבל הפעם האחרונה הייתה לפני הרבה מאוד שנים והחלטתי שהגיע הזמן לריענון. אז הלכתי לגמר הנשים – גם מוקדם, גם תמיכה בספורט נשים, גם אמא באה לעודד, מה יכול להיות רע?

רישום מראש אצל דובר האיגוד, הסתבכות רגילה בכניסה לאולם כשלאף מאבטח אין מושג איפה כניסת תקשורת (אולי מתישהו יעשו עם זה משהו?), ובסוף מתארגנים על צמיד ונכנסים. היכל הדרייב אין הוא אולם מדהים לדעתי, שיכול להתאים את עצמו לכל ענף ספורט, והוא בגודל הנכון לארח גם ארועים גדולים וגם ארועים קטנים. הפעם את היציעים שמאחורי הסל קיפלו והניחו במקום פרקט יעודי לכדוריד, וכמובן רשת הגנה מאחורי השער. למה? כדי שכדורים לא יעופו, וכדי שהצלמים שעומדים מאחורי לא ימותו מכדורים טועים. למה אין כזאת בכדורעף אה?

נוכחות יפה של קהל באולם, כמה מאות צופים, עם "אולטראסים" קטנים משני הצדדים. האוהדים של ארזים ר"ג עם שירים מקוריים דוגמת 'זים זים ארזים' ו'קריסטינה! קריסטינה!', האוהדים של בנות הרצליה יותר סולידים ומסתפקים במחיאות כפיים וקריאות יש. בגמר הגברים כבר יפתחו את כל היציעים, ואז גם הרשת תגן על האוהדים שמאחורי השער.

נוכחות של התקשורת יותר דלה, מעט כתבים ומעט יותר צלמים, חלקם עשו 5 תמונות ועלו ליציע. קרוב לודאי שבגמר הגברים כבר יהיו יותר. הצילומים כאמור מתבצעים מאחורי הרשת, מה שיכול לפעמים ליצור עיוותים קלים בתמונות, אבל לא משהו קריטי במיוחד. אפשר גם לנסות לצלם מהפינה, ואז תופסים זוית יפה גם של השוערת. כדוריד זה ענף שמצטלם יפה, יש הרבה התעופפיות ואתלטיות מצד השחקנים בניסיון למצוא זויות זריקה פנויות והטעיות של השוער. רק חבל שהפרקט הצהוב החזיר צבע לפנים של השחקניות וגרם להם להיראות קצת כמו משפחת סימפסון…

למי שלא מעודכן, רק נספר שמשחק כדוריד משוחק על 2 מחציות של 30 דקות כל אחת. מהצד אפשר לחשוב שהמשחק הזה אלים מאוד, כי תפיסות והפלות זה חלק מהאופציות ההגנתיות. מותר כמעט הכל, רק לא לחנוק ולא לתת מכות ישירות לפנים (מזכה בד"כ בהרחקה לכל המשחק). עבירות ברוטליות במיוחד מזכות ב-2 דקות בחוץ. אבל יחד עם זאת, אין כמעט דיבורים עם השופט, ומה שלומדים שם מגיל צעיר זה שכל שריקה הכדור מייד מונח על הפרקט, בלי ויכוחים ובלי כלום. עוד משהו מעניין הוא שכשמישהי נפצעה והייתה הפסקה במגרש, קיבלנו ברקע מוזיקה של סטטיס ובן אל. הולם את הסיטואציה.

במחצית הראשונה נראה שמחכה לנו משחק חד צדדי, כשארזים ר"ג כובשת כמעט בכל התקפה כשאושרי כהן הרשימה אותי במיוחד. השוערת של הרצליה לא הבנתי למה היא אפילו לא מנסה להגיע לכדורים שנזרקו לעברה. אבל במחצית השניה הרצליה חוזרת לעניינים, השוערת מתחילה לעצור כדורים וההפרש מצטמצם. כמה דקות לסיום אנחנו אפילו בשיוויון, ואנשים מנסים לברר אם יש הארכה או ישר הולכים לפנדלים. אבל אז ר"ג בורחת שוב, ומנצחת 21:23 ויוצאת לחגוג.

לקראת הטקס מעמידים את הצלמים בשורה מול הבמה, כדי שכולם יוכלו לצלם. כרגיל, יש את אלו עם האייפונים שהם יותר חשובים מכולם וחייבים תמונה אז הם נדחפים קדימה ומסתירים לכולם. כי ברור שהרבה הרבה יותר חשוב שיהיה להם תמונה בטלפון למזכרת, מאשר נגיד שידיעות או ONE יעלו כתבה על הארוע ויעזרו לחשיפה התקשורתית שלו. בסופו של דבר האייפוניסטים מתחפפים, ההנפה עוברת בשלום עם תמונות לכל. האבטחה כבר ממהרים לפנות את האולם, כדי שיוכלו להתחיל להכניס את הקהל לגמר הגברים (כי לשם נכנסים עם כרטיסים).